חֲפָצִים
חורחה לואיס בורחס

Las cosas
Jorge Luis Borges

הַמַּקֵל, הַמַּטְבֵּעוֹת, צְרוֹר הַמַּפְתֵחוֹת,
הַמַּנְעוֹל הַצַּיְתָן, שׁוּרוֹת מְאוּחַרוֹת
שֶׁכְּבָר לֹּא יִקְרְאוּ הַיָּמִים הַמּוּעַטִים
שֶׁעוֹד נוֹתְרוּ לִי, הַקְּלָפִים וְהַלּוּחַ,

El bastón, las monedas, el llavero
la dócil cerradura, las tardías
notas que no leerán los pocos días
que me quedan, los naipes y el tablero,

סֵפֶר אַחַד וּבֵין דַּפָּיו סִגָלִית מֵעוּכָה,
אַנְדַרְטָה לְעֶרֶב לְלֹא סָפֵק בִּלְתִּי נִשְׁכַּח
אָךְ כְּבָר שָׁכוּחַ.
הַמַּרְאָה הָאֲדוּמָּה שֶׁבְּמַעֲרָב בָה בּוֹעֵר

un libro y en sus paginas la ajada
violeta, monumento de una tarde
sin duda inolvidable y ya olvidada,
el rojo espejo occidental en que arde

שַׁחַר כּוֹזֵב. שֶׁפַע דְבָרִים!
פְּצִירוֹת, מִפְתָנִים, אַטְלָסִים, כּוֹסוֹת, מַסְמְרִים,
מְשַׁרְתִים אוֹתָנוּ כַּעֲבָדִים אִלְּמִים,

una ilusoria aurora. Cuántas cosas!,
limas, umbrales, atlas, copas, clavos,
nos sirven como tácitos esclavos,

עִיוְרִים וְשׁוֹמְרֵי סוֹד תְּמוּהִים!
הַלָּלוּ ישַׂרְדוּ לְאַחַר שֶׁנִשַׁכַח
וְלֹא יֵדְעוּ לְעוֹלָם שֶׁכְּבָר הָלַכְנוּ.

ciegas y extrañamente sigilosas!
Durarán más allá de nuestro olvido;
no sabrán nunca que nos hemos ido.